הראל מויאל רוקד אווירת שבת משפחתית בבית. טקסט תיאורי פשוט על התרחשות שגרתית: ריחות-צחוק ילדים-רעשים של צלחות, אבא שנכנס עם הסלים, (יש עוד סלים בעידן שקיות הפלסטיק?) אמא רוקדת. מה רצה להגיד? זהו – שלא הרבה. אוירה טובה. קורטוב של נוסטלגיה ואולי – המסורת מנצחת כי מויאל שר בשמה של אמו "אהובי נגן שיר אחרון עוד מעט השבת בחלון". למה אחרון? כנראה, כי בשבת לא מנגנים.
את מטעמי התבשילים ותחושת הגעגועים הכניס לקדרת החאפלה הים-תיכונית המרקידה הזו משהו בנוסח השיר היווני שמתנגן ברדיו, וגם שזר מעבר קצב דרבוקות תוסס. באגף המוסיקה הים-תיכונית, מתקבל השיר הזה בברכה. יש אפילו סיכוי לריקוד עם.

הנה יום שישי הגיע מסביב ריחות של משהו חדש מתעורר באויר / יש צחוק של ילדים ורעשים של צלחות וברדיו עוד שיר יווני/ שותה עוד בירה מנגן לי בסלון ,פתאום גם אבא מגיע / מניח תסלים לוקח את התוף, מהמטבח את לי שרה
אהובי נגן עוד שיר אחרון / עוד מעט השבת בחלון / אבא צוחק מהצחוק של אלה / אמא יפה רוקדת לה
הנה יום שישי הגיע מסביב ריחות של משהו חדש / הקפה כבר רתח / אני מתלבש יפה וריח בושם שוב עולה / עוד שיר ברדיו מזכיר לי אותך/ שותה עוד בירה מנגן לי בסלון ,פתאום גם אבא מגיע / מניח תסלים לוקח את התוף ,מהמטבח את לי שרה
אהובי נגן עוד שיר אחרון / עוד מעט השבת בחלון / אבא צוחק מהצחוק של אלה / אמא יפה רוקדת לה ...