אינגווי יוהאן מלמסטין (בשבדית: Yngwie Johann Malmsteen; נולד ב-30 ביוני 1963), הוא גיטריסט, מלחין, מוביל הרכב ורב נגן שבדי. מלמסטין ידוע מאז אמצע שנות השמונים בנגינת קטעים אינסטרומנטליים הכוללים שרדינג ולחנים בסגנון מטאל נאו-קלאסי.
מלמסטין נולד כלארש יוÌהאן אÄינÀגÀוÆ‏וה לÇאנÅרÀבÅÌ‏ק בסטוקהולם, שבדיה, למשפחה מוזיקלית. בגיל שבע שמע על מותו של ג'ימי הנדריקס, אירוע שהשפיע על הכיוון המוזיקלי שלו באופן משמעותי. בגיל עשר החליט לשנות את שמו, תוך שהוא מאמץ את שם נעוריה של אימו, מלמסטין, כשם משפחתו. בנערותו, מלמסטין נתקל לראשונה ביצירותיו של כנר המאה ה-19 הווירטואוז ניקולו פאגאניני, אשר היה להשראתו המוזיקלית הגדולה ביותר.

באמצעות חיקוי יצירות הקונצ'רטו של פאגאניני בעזרת השימוש בגיטרה חשמלית, מלמסטין פיתח נגינה טכנית רהוטה. סגנון נגינתו כולל שימוש בויברטו-דמוי כינור נרחב בהשראת כנרי מוזיקה קלאסית ושימוש במינור הרמוני ובמודוסים מינוריים כפריגי ואאולי. בין ההשפעות הנוספות על מלמסטין ניתן למנות את בריאן מיי מלהקת קווין, סטיב האקט מלהקת ג'נסיס, ואולי ג'ון רות' וריצ'י בלקמור מלהקת דיפ פרפל.
שנות השמונים

מלמסטין הגיע לארצות הברית בסוף שנת 1982 בזכותו של מייק וארÀני מחברת התקליטים "שארפנל רקורדז", ששמע קלטת דמו בביצועו. הוא הצטרף ללהקת "סטילר" לתקופה קצרה בשנת 1983, ומאוחר יותר ללהקת "אלקטרז" למשך שני אלבומיה הראשונים, "No Parole From Rock N' Roll" ו-"Live Sentence". את אלבום הבכורה שלו, "Rising Force", הוציא מלמסטין בשנת 1984. בתקליט השתתפו ברימור בארלו מלהקת ג'ת'רו טאל על התופים וג'ף סקוט סוטו בשירה. עד מהרה עזב מלמסטין את "אלקטרז" והתרכז בקריירת סולו.

האלבום הגיע למקום ה-60 במצעד האלבומים האמריקני וזכה בפרס אלבום הרוק הטוב ביותר במגזין "Guitar Player", בנוסף למועמדות לפרס גראמי. מלמסטין הוציא ארבעה אלבומים נוספים עד לסוף שנות השמונים, כאשר באלבום השלישי "Trilogy" עזב ג'ף סקוט סוטו והוחלף על ידי מארק בואלס בשירה. האלבום הרביעי "Odyssey" זכה להצלחה מסחרית גדולה, והאלבום החמישי "Trial By Fire: Live in Leningrad" הכיל חומר חדש שבוצע במהלך הופעתו של מלמסטין בלנינגראד.
שנות התשעים

במהלך שנות התשעים הוציא מלמסטין תשעה אלבומים - מתוכם אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה. למרות הצלחתו באירופה ובאסיה בשנים אלו, סגנונות המטאל הנאו-קלאסי והשרדינג לא היו פופולריים כבעבר, ותנועת הגראנג' מסיאטל החלה תופסת את מקומם. עם צאת אלבומיו המאוחרים יותר, מלמסטין עזב את חברת התקליטים בה היה חתום לטובת חברת התקליטים היפנית "Pony Canyon". בשנת 2000 הוא הצליח להשיג חוזה עם חברת תקליטים אמריקנית, והוציא את אלבומיו לראשונה בארצות הברית, כולל את האלבום "Concerto Suite for Electric Guitar and Orchestra" עם התזמורת הפילהרמונית הצ'כית בפראג, שאותו החשיב כיצירת מופת. את האלבומים the seventh sign ו-Magnum Opus הקליט בביתו באולפן הפרטי שלו. באלבומים אלה התרכך סאונד הגיטרה שלו.
שנות ה- 2000

לאחר יציאת "War to End All Wars" בשנת 2000, עזב מארק בואלס את ההרכב והוחלף על ידי ג'ורן לאנד, אך עקב מתחים במהלך סיבוב ההופעות עזב אף הוא. לתפקיד הסולן נבחר דוגי וייט, לשעבר מלהקת ריינבו, שנשאר עד היום בהרכב. מלמסטין הצטרף בשנת 2003 לסיבוב הופעות יחד עם ג'ו סטריאני וסטיב ואי כחלק מהרכב "G3", הרכב הופעות של שלושה גיטריסטים. הוא אף השתתף בשני אלבומיו של קלידן ההרכב שלו, דרק שריניאן - "Black Utopia" ו-"Blood of the Snake", שבהם הופיעו גם גיטריסטים אורחים כאל דימיולה וזק ויילד. ב-2004 הופיע מלמסטין בשתי הופעות אורח בסדרה המצוירת למבוגרים "הארווי בירדמן, עורך דין".

בשנת 2005 הוציא מלמסטין את אלבומו "Unleash The Fury".

בפברואר 2008 הוחלף הסולן דוגי וייט בטים אואנס, לשעבר מהלהקות Iced Earth וג'ודס פריסט. מלמסטין כבר עבד עימו בעבר בהקלטת גרסת כיסוי לשירו של אוזי אוסבורן "Mr. Crowley".

ב-14 באוקטובר 2008 יצא אלבום הסולו ה-17 במספר של מלמסטין, "Perpetual Flame", על ידי חברת התקליטים שייסד - "Rising Force Records". ב-10 במרץ 2009 הוא הוציא את אלבומו החדש, "Angels of Love", שכלל בעיקר יצירות אקוסטיות.

ב-27 באפריל 2010 הופיע מלמסטין בישראל.