סרטו הארוך הראשון של אברהם הפנר מזכיר באירוניה הדקה ובהומור המעודן את סיפורי המוסר של אריק רוהמר. זהו סיפורו של מרדף נוסטלגי מגוחך אחרי גיבורי ואלילי העבר. בני זיו המכונה "שפיץ" הוא גבר בשנות השלושים לחייו שהפך לזמר בארה"ב. לאחר שהות ארוכה בגלות הוא שב ארצה ועורך סדרת מפגשים עם חבריו למחזור כאשר השיא הוא במרדף האובססיבי אחרי מי שהיה "מלך הכיתה" ואליל הבנות. תאור ריאליסטי הוגן של גברים ישראלים בשנות השיא של חייהם, העומדים, כמו בני גילם במקומות אחרים, על פרשת דרכים באהבה, בנישואין ובהבנתם את עצמם.